על פי גישת הטיפול הזוגי ממוקד הרגשות (EFT) בערך שני שליש מהזוגות הלא מאושרים נשאבו לתוך מעגל סגור קשה ומכאיב של סגנונות הגנה מתנגשים, אשר "חטף" להם את הקשר, רוקן אותו מקרבה והנאה. השלב הראשון ביציאה מהלופ האכזרי הזה, הוא הזיהוי – זיהוי המעגל שאתם כלואים בו וזיהוי תפקידכם בו.
"אשתי מטריפה אותי. שום דבר לא מספיק טוב בשבילה. היא מתנפלת עלי על כל שטות. רק ביומיים האחרונים היא צעקה עלי כי לא שמתי את הנעליים שלי במקום, כי לא הייתי מספיק נחמד לאמא שלה, כי יצאתי לשתות בירה עם חברים (שלא ראיתי כבר חצי שנה) במקום לקחת אותה לבית קפה. כל דבר הופך אצלה לריב. אני כבר לא יכול עם הלחץ הנפשי הזה. היא מוציאה אותי מדעתי."
את המונולוג הזה שמעתי ממטופל בן 50, אבל הייתי יכולה לשמוע אותו מהרבה גברים אחרים, בכל גיל שהוא (וגם מכמה נשים). לא מעט אנשים חשים שבת הזוג שלהם מקדישה את חייה למריבות איתם. כמה שלא ינסו, היא אף פעם לא תהיה מרוצה.
מן הצד שני, אני שומעת גם מונולוגים כאלה: "בעלי פשוט אוטיסט. אני לא בטוחה שיש לו רגשות בכלל. בדיעבד זה היה ככה מתחילת הנישואין שלנו, אבל אני טפשה והתעלמתי מהסימנים. אני מחזיקה את הבית: מכבסת, מסדרת, מכינה אוכל, דואגת לילדים. מנקה, מבשלת, מגדלת את הילדים. אני אחראית על החופשות, המפגשים עם חברים, אפילו על הקשר עם האמא המשוגעת שלו. אין לי כבר כוח, אין לי רגע לעצמי, אבל אם אני מעיזה לבקש עזרה מהוד מעלתו – ובחיי הילדים שלי שאני חושבת שלוש מאות פעם לפני שאני עושה את זה – הוא מתחיל להטיף לי מוסר: "כשאת מבקשת ככה את מוציאה לי את כל החשק לעזור", כי קודם היה לו פשוט המון חשק, כשהוא ישב ושיחק במחשב. מה שמוציא אותי מדעתי הוא שאין לו מושג מה מרגיז אותי והוא גם לא שואל. אני ממש בדכאון. זאת לא זוגיות מבחינתי."
האם הזוגות האלה פשוט לא מתאימים? האם גירושין הם הפתרון הכי טוב בשבילם? אולי אם הגבר ההוא יכול למצוא אישה יותר מכילה ונעימה, והאשה יכולה למצוא גבר יותר מתחשב ורגיש?
גישת הטיפול הזוגי ממוקד הרגשות (EFT) נותנת לכך תשובה חד משמעית: לא, לא ועוד פעם לא. הבעיה היא אחרת: הזוגות הללו, כמו רבים אחרים (בערך שני שליש מהזוגות הלא מאושרים) נשאבו לתוך מעגל סגור קשה ומכאיב של סגנונות הגנה מתנגשים. המעגל הזה "חטף" להם את הקשר, רוקן אותו מקרבה והנאה. סגנונות ההגנה שהצגתי כאן נקראים "הנסיגה" ו"הרדיפה".
הסיוט הגדול של הרודף, הוא ההרגשה שבן הזוג תופס מרחק, נוטש, משאיר אותו לבד. כשהוא מרגיש ש(שוב) השאירו אותו לבד, הוא נחרד ומתחיל להאבק בכל הכוח: תבין אותי! תחזור מוקדם! תעזור לי! הקאטש הוא, שהסיוט הגדול של בן הזוג הנסוג הוא ביקורת. הוא חווה את הנסיון הנואש של הרודף להתקרב בתור - שלושה ניחושים – נכון! ביקורת. מול ביקורת הוא נסוג, מסתגר, מתנתק, ובעצם רק מתרחק עוד יותר. ההתרחקות הזו רק מגבירה את הפניקה של הרודף, שמרגיש שהוא נשאר לבד עוד יותר, והוא מגביר את עוצמת המאבק שלו, שבתורה מאיימת עוד יותר על הנסוג וחוזר חלילה. כלומר, במצבים האלה, הקירבה, שגורמת לרודף להרגיש מוגן, גורמת לנסוג להרגיש מאויים וכאוב, והמרחק, שגורם לנסוג להרגיש מוגן, גורם לרודף להרגיש איום ומצוקה.
השלב הראשון בפתרון הלופ האכזרי הזה, הוא הזיהוי – זיהוי המעגל וזיהוי תפקידכם בו. לעתים קרובות, מסיבות שונות, נמצא שהאשה היא הרודפת והגבר הוא הנסוג. אבל יש מקרים רבים אחרים, הפוכים לגמרי או מורכבים יותר. אז בואו ננסה לענות על שאלון קצר:
במהלך מריבה אני נוטה:
א. לתת הסבר הגיוני לדברים, להסגר, להתנהג בקרירות, לנתח, להתגונן
או
ב. לתקוף, להאשים, לבקר
אני מרגיש/ה במהלך מריבה
א. פגיעות, דאגה, עצבים, אכזבה, כעס, הצפה רגשית, נטישה. אני מרגיש/ה שהשני דוחה אותי ואני חייב/ת להיאחז בו/ה כדי לא לאבד אותו/ה.
או
ב. אשמה, כשלון, ניתוק רגשי. אני מרגיש/ה שמנסים לשלוט בי ולהקטין אותי.
אני משתוקק בזמן המריבה:
א. שיעזבו אותי בשקט, שירדו ממני, שיסלחו לי, שיבינו שאני בסדר. או
ב. שיקשיבו לי, שייפתחו אלי, שידברו איתי על הבעיות כדי שמשהו סוף סוף יזוז בקשר הזה.
אם הזדהית יותר עם ב', כנראה שהשאלון הזה היה מיותר לך. יש לך ליד המיטה לפחות ספר אחד על זוגיות במשבר, אהבה או התאמה זוגית (ניסית לשכנע גם את בן הזוג שלך לקרוא אותם אבל זה לא קרה), וברגע זה את מתכננת לשלוח לו במייל קישור לכתבה הזו. אם הזדהית יותר עם א', אולי תשמח לשמוע שיש עוד רבים כמוך, ושלא אתה הוא זה שהורס את הקשר.
גם היא לא זו שהורסת את הקשר. וזה בעצם העניין. המעגל הנוראי הזה שתוקע אתכם, הוא זה שהורס את הקשר. המעגל הזה הוא הלופ של ההתנהגויות, המחשבות והרגשות שמכאיבים לכם, ושאתם רצים עליו כמו אוגרים על גלגל בכלוב. אתם מפעילים את בן הזוג והוא מפעיל אתכם, הכל מוכר ורע לתפארת. אבל העובדה שאתם לא ממציאים מחדש את הגלגל בכל מריבה היא חדשות טובות: אחרי שזיהיתם אם אתם רודפים או נסוגים, אתם יכולים לזהות את כפתורי ההפעלה של כל אחד מכם, כלומר, מה הופך אתכם מאנשים נחמדים ומאוזנים יחסית, למכונות ירייה או בונקרים מבטון. שחזרו את הריב האחרון שלכם וענו בכנות על השאלות:
כשאנחנו רבים, לעתים קרובות אני מתנהג/ת כך......
בן/בת הזוג שלי בדרך כלל מגיב/ה להתנהגות הזו שלי ב......
התגובה הזו של בן/בת הזוג שלי גורמת לי להרגיש.....
ואז אני חושב/ת שאני....... וגם חושב/ת שהוא/היא ........
בנקודה הזו, הדבר שאני באמת צריכ/ה, ושהיה יכול לגרום לי להרגיש הרבה יותר טוב הוא.......
אבל כשאני מתבוננ/ת על זה בדיעבד, אני מבינ/ה שהתגובה שלי כנראה גורמת לבן/בת זוג שלי להרגיש......
ולכן במקום לתת לי את מה שאני צריכ/ה, מה שהוא/היא עושה, הוא....
זאת רק ההתחלה. זו כמובן רק תחילתו של התהליך. אפשר לומר שאתם משחקים "סולמות וחבלים", והמעגל הוא חבל. כשאתם מגיעים למשבצת הלא-נכונה, פלופ! אתם מוצאים את עצמכם גולשים במהירות למטה. אבל ההבנה שהבעיה היא המעגל, לא אתם ולא בן הזוג שלכם, היא השלב הראשון בדרך הארוכה חזרה הביתה, אל האדם שאיתו התחתנתם.