כל אחד מאיתנו פיתח בילדות סגנון הגנה שאפשר לו לשרוד רגשית במצבים קשים. הבעיה היא שבבגרותנו, דווקא דפוסים ותיקים אלה מכניסים אותנו לדפוס של ריב אינסופי עם בני הזוג שלנו. זיהוי התפקיד שאתם לוקחים על עצמכם בלופ השלילי הנצחי הזה הוא הצעד הראשון בדרך לשיקום היחסים שלכם.
"אשתי מוציאה אותי מדעתי. היא כל הזמן מחפשת סיבות לריב אתי. שום דבר לא מוצא חן בעיניה. רק השבוע הספקנו לריב גם על זה שלא הורדתי את הכלב, על זה שלא רציתי ללכת איתה למסיבת פורים במשרד שלה, ועל זה שהלכתי לאכול עם הבת שלי (יש לי בת גדולה מנישואין קודמים, שבדיעבד כבר לא נראים לי כל כך גרועים) בלי להגיד לה במסעדה שאשתי רצתה לאכול בה. אני לא יכול לחיות יותר עם כל הריבים האלה, היא מטריפה אותי."
את המייל הזה קיבלתי מגבר שנמצא בנישואים שניים, אבל הייתי יכולה לקבל אותו מהרבה גברים אחרים. נדמה שרבים מרגישים שבת הזוג שלהם קמה בבוקר ומייד מתחילה לריב איתם. לא משנה מה הם עושים, היא תמיד מוצא סיבה להציק.
על כל פניה כזו, יש גם פניה הפוכה כמובן. כמו זאת, "בעלי הוא אטום רגשית. לפעמים אני חושדת שיש לו אספרגר. אני עושה הכל בבית, מנקה, מבשלת, מגדלת את הילדים. אני אפילו זאת שאחראית על הקשר עם אמא שלו!!!! (שהיא לדעתי אשמה בהכל, אבל לא משנה). אני מותשת ועצבנית, והוא לא רק שלא עוזר לי בכלום, אם אני אפילו מעיזה לבקש משהו – ותאמיני לי שאני חושבת אלף פעמים עד שאני מעיזה לבקש—ישר הוא מביא לי פרצוף כאילו אני איזה קסנטיפה, וזה מעליב אותי נורא. מה שהכי מרגיז זה שהוא אפילו לא שם לב. הוא פשוט הולך למחשב שלו, ונשבעת לך שרוב הפעמים אם תשאלי אותו הוא אפילו לא יודע מה קרה ומה לא בסדר."
האם האנשים האלה פשוט צריכים להתגרש ולמצוא מישהו שיעשה אותם יותר מאושר? אישה פחות נודניקית, למשל? או גבר שיותר מחובר לרגשות שלו? בגישת הטיפול הזוגי ממוקד הרגשות (EFT) התשובה היא: ממש לא, ואולי אפילו להיפך. מנקודת המבט של EFT הזוג הזה, כמו שבעים אחוז מהזוגות במצוקה, תקוע בתוך לופ אכזרי ומכאיב של סגנונות הגנה מנוגדים, ששדד את היכולות שלהם ליהנות מהקשר. סגנונות ההגנה הקלאסיים שהצגתי למעלה נקראים "הרדיפה" ו"הנסיגה".
בגדול, הרודף מאד רגיש לתחושה שבן הזוג שלו מתרחק ממנו, וכשהוא חש במשהו שנראה לו כמו התרחקות, הוא מתחיל להגן על עצמו, בנסיון לקרב את בן הזוג אליו. לעומתו, בן הזוג הנסוג מאד רגיש לביקורת, והוא מפרש את נסיונות ההתקרבות של הרודף בתור --- ניחשתם נכון, ביקורת. בתגובה לכך הוא מתחיל לסגת, כלומר להתרחק. ואנחנו כבר יודעים מה ההשפעה של התרחקות על בן הזוג השני, שבתגובה, על פי רוב, רק מגביר את נסיונותיו להתקרב אל הנסוג, בדרכו הכושלת. במלים אחרות, המלכוד הבסיסי הוא זה שבו אותו דבר שגורם לבן זוג אחד (הרודף) להרגיש מוגן, גורם לבן הזוג השני להרגיש כאב, ואילו מה שגורם לבן הזוג השני (הנסוג) להרגיש מוגן, גורם לשני להרגיש כאב.
אז אם אתם מזדהים ורוצים להבין מה עושים עכשיו, הצעד הראשון בדרך להיפטר מהלופ המבאס הזה הוא לזהות את סגנונות ההגנה שלכם. במקרים רבים, מסיבות סוציולוגיות שונות, נשים נוטות לפתח את סגנון הרדיפה, וגברים נוטים לפתח את סגנון הנסיגה. אבל כמובן שהמציאות היא יותר מורכבת.
במהלך ריב אני נוטה:
למתוח ביקורת, לתקוף, להאשים
או
להתגונן, לנתח, לתת הסבר רציונלי לדברים, להיסגר ולהתנהג בקור
בזמן ריב אני מרגיש/ה
פגיע/ה, מודאג/ת, עצבני/ת, מאוכזב/ת, דחוי/ה, כועס/ת, מוצף/ת רגשית, רוצה להיאחז בבן/בת הזוג שלי.
או
אשם/ה, מושפל/ת, שמנסים לשלוט בי, להקטין אותי, שאני תמיד נכשל/ת, או שאני לא מרגיש/ה כלום.
מה אני הכי רוצה שיקרה במהלך ריב
שבן/בת הזוג שלי כבר יתחילו לדבר אתי, שהם יסכימו לדבר על מערכת היחסים שלנו, שיתחילו כבר להתמודד עם הבעיות.
או
שבן/בת הזוג שלי ישחררו כבר את הנושא, שירדו ממני, שלא בא לי לדבר על זה יותר.
אם בחרתם יותר פעמים א', אתם לא צריכים אותי כדי לדעת מי אתם. יש לכם על המדף כבר לפחות ספר אחד על זוגיות, ואחרי שתקראו את הפוסט הזה, רוב הסיכויים שתשלחו אותו לבן הזוג שלכם במייל. אבל אם בחרתם יותר פעמים ב', אז אולי תסתקרנו לדעת שאתם לא לבד, שסגנון ההגנה שלכם הוא מוכר ומובן, ובניגוד למה שבת הזוג שלכם חושבת, אתם לא הבעיה של הקשר.
גם היא לא הבעיה של הקשר. וזאת בעצם הנקודה. הלופ הדפוק הזה שאתם תקועים בו הוא הבעיה של הקשר. הלופ הזה הוא גלגלת של ההתנהגויות, המחשבות והרגשות שגורמים לכם סבל, ושאתם רצים עליה כמו עכברים בכלוב. אתם מגיבים לבן הזוג שלכם ואז הוא מגיב אליכם, והכל גרוע וידוע מראש. אבל יש גם יתרון בהבנה שלא מדובר בכל פעם בריב חדש. כי עכשיו, כשיש לכם תחושה ראשונית לגבי סגנונו ההגנה שלכם, אתם יכולים לעבור לשלב הבא ולנסות לזהות את הכפתורים שמפעילים אצל כל אחד מכם את מערכות ההגנה. אז נסו להתבונן בדפוסי הריב שלכם מהצד ולענות על השאלות הבאות:
כשאני ובן/בת הזוג שלי רבים, אני בדרך כלל מגיב/ה ב......
כשאני עושה את זה, בן/בת הזוג שלי בדרך כלל מגיב/ה ב......
כשבן/בת הזוג שלי מגיבה כך, אני בדרך כלל מרגיש/ה.....
כשאני מרגיש/ה כך, אני מתחיל/ה לחשוב שאני....... ולחשוב שהוא/היא ........
באותו שלב, מה שאני בעצם ממש משתוקק/ת אליו, מה שהיה יכול לגרום לי להרגיש טוב זה.......
אבל במקום זה, כשאני נגרר/ת ללופ שלנו, האופן שאני מגיב/ה אל בן/בת הזוג שלי זה על ידי.....
וכשאני מסתכל/ת על זה מהצד, אני יכול/ה לשער לעצמי שהתגובה שלי גורמת לבן/בת זוג שלי להרגיש......
זהו. זה השיעור הראשון. זה לא מספיק כמובן. הלופ הוא כמו חבל במשחק "סולמות וחבלים", ברגע שאתם דורכים במשבצת הלא-נכונה, אתם עלולים למצוא את עצמכם מתדרדרים במהירות עד למטה. אבל ההכרה בכך שיש לופ, ושהוא הבעיה, ולא בן הזוג שלכם, היא הצעד הראשון בדרך להחזיר לעצמכם את ההנאה מהזוגיות.