לאחר יום עבודה בפרקטיקה, נשארים בי רשמים. לפעמים כתמונות ולפעמים כהגיגים. הדרך שלי לעבד את הדברים היא בד״כ בכתיבה.
כתבתי את השיר הבא, לאחר פגישה בה זוג עבר מלרצות להגלות מהחיים זה את זו, לבקשת סליחה, לרצון בתלות הדדית חיובית. וכל זאת תוך חצי שעה בערך...
ובמרחק הזה
לכל אחד מאתנו נוצר סיפור
ככל שאנו נפגשים פחות
לסיפור מתווספים פרקים
עלילות, מזימות, קונספירציות, אמונות לגביך
ובמעגלי הסיפורים הנרקמים במוחי לגביך
הפכת לפושע אמיתי
אולי בכלל צריך להגלות אותך מהלב
מהקהילה
מהמדינה!
מהיקום!!
ולפתע, נקישה בדלת
״יש לך כוס סוכר לתת לשכן שכחני ״? אתה שואל
ואני רואה לפתע את עיניך, את ידיך
את הקמטים על הפנים
ונזכרת
הרי אינך מפלצת
הסיפור-שסיפרתי לעצמי
הסיפור-שסיפרת לעצמך
הינם בסך הכל...סיפורים
ומתחת לסיפורים
אני מוצאת אותך
אתה מוצא אותי
״חום או לבן״ ? אני שואלת.