גברים רבים המגיעים לטיפול זוגי מעידים על עצמם שהם "מתוסכלים" מהקשיים בזוגיות. בטיפול זוגי ממוקד רגש, אנחנו מנסים ביחד להגיע אל הרגשות הפגיעים שקבורים מתחת לתסכול. המפתח להצלחת הטיפול טמון בכך שניתן לבן הזוג שלנו תחושה שאנחנו מבינים אותו.
לגברים ישראלים לא קל לדבר על רגשות. לגברים ישראלים ממש מסוכן להתחבר לרגשות. לא קל למטפלת זוגית לגרום לגבר שהגיע לטיפול ממוקד רגש, שעכשיו פתאום צריך להתחיל להרגיש. מה קרה? לא עברנו את המלחמות והפיגועים כדי ליילל על הספה כמו תינוקת. ובכלל, באושוויץ היה יותר גרוע.
בהתחלה עשיתי הכל לא נכון. מטופל גבר היה מספר לי משהו עצוב ונוגע ללב, אבל כשהייתי אומרת "זה נשמע ממש עצוב," היה מסתכל עלי בהפתעה. כשהיה מספר לי איך מישהו רמס את זכויותיו או פגע בו בצורה מחפירה, הייתי אומרת: "זה מכעיס," ובתגובה קיבלתי שוב מבט תמה.
אחרי כמה וכמה פעמים התחלתי להבין: גבר ישראלי לא מרגיש עצב או כעס. עדיף בכלל לא להעלות את המילים האלה בשיחה על רגשות. אבל אם גברים בישראל אף פעם לא עצובים או כועסים, מה הם כן מרגישים? תודה ששאלתם, הם מתוסכלים.
הגבר הישראלי מוכן להכיר בכך שהוא מתוסכל. גם המפכ"ל, הרמטכ"ל ומפקד סיירת מטכ"ל מוכנים להודות שהם מתוסכלים לפעמים. "אין אדם מתוסכל יותר ממני," אמר אברהם גרנט אחרי חמישה הפסדים של הקבוצה אותה אימן. ובן שהר, החלוץ שעבר לגרמניה והושאר על הספסל, אמר: "אני מאוד מתוסכל בחודשים האחרונים. אני חייב להמשיך בדרך שלי ולהאמין למרות שזה לא פשוט." איתי שכטר (תסלחו לי שאני לא יודעת מאיזו קבוצה) אומר אחרי הפסד: "אני מתוסכל מאוד. נראינו גרוע ומול 20,000 אוהדים שבאו לראות היינו צריכים לעשות יותר." עכשיו, אם כדורגלנים חשים תסכול, ברור שלגברים מהשורה מותר להרגיש כך בלי להרגיש כמו נקבות.
העובדה ש"תסכול" הוא כיסוי לרגשות פגיעים יותר, כמו תחושת חוסר ערך, עצב, אכזבה, תחושת דחיה ועלבון, מתבטאת גם בכך שזהו עלבון נפוץ במיוחד שגברים זורקים על גברים אחרים. חידון קצר: מי העליב את מי ואמר "הוא מתוסכל"?
נתניהו את דיסקין
אורן חזן את צחי הנגבי
אביגדור ליברמן את בוגי יעלון
ליצמן את יאיר לפיד
כל התשובות נכונות
אז על מה מכסה תסכולו של הגבר הישראלי? לכאורה, כעס הוא האפשרות הברורה ביותר, ולראייה, רוב הגברים הישראלים יזדרזו לתקן: "מה פתאום כועס, אני מתוסכל". טיפול ממוקד רגשות יטען שגם אם כעס הוא רגש ברור יותר מתסכול, הוא עדיין שייך לקטגוריה הרגשית של "רגשות שניוניים", כלומר רגשות שמכסים על הרגשות הראשוניים, הרכים והפגיעים, בהם אנחנו מתביישים ושאותם אנחנו ממש לא מוכנים להרגיש.
בטיפול ממוקד רגש כמו EFT, מגלים לא פעם את העצב שנמצא מתחת לתסכול, ושבעצם ה"תסכול" הזה הוא הטעיה שמטרתה להרחיק אותנו – ואת הגבר עצמו - מהפגיעות שקבורה מתחתיו.
למה זה חשוב ואיך זה עוזר לנו לדבר רגשות עם הגבר שאנחנו אוהבים?
פירושה של אמפתיה היא לא ללכת שלושה צעדים לפני האחר, ולהודיע לו איזה רגש הוא בעצם מרגיש (או אמור להרגיש), כשהוא מבחינתו מחובר לחוויה רגשית אחרת לגמרי.
כלומר, אם הוא חושב שהוא מתוסכל, אל תעשו את מה שאני עשיתי בהתחלה, ותגידו לו "זה נשמע עצוב". השתגעת?! מאיפה הבאת את זה. הוא הרי בכלל לא עצוב. ומי שאומר לו שהוא עצוב רק מראה בזה שאין לו מושג מה באמת עובר עליו.
אבל אם אתם רואים שהוא עצוב, ואומרים לו: "זה כל כך מתסכל" - בינגו!
כמעט תמיד, גבר שנמצא במצב פגיע ושומע את המילים האלה, מגיב ב"סזאם, הפתח", ומכניס אותנו למערה שלו.
הוא אומר: "כן, אני מה זה מתוסכל." ואפשר לשמוע את ההקלה בקולו. כולם אוהבים להרגיש שמבינים אותם, אפילו גברים ישראלים קשוחים.
מהנקודה הזו כבר קל יותר להתקדם לאט לאט פנימה, לכיוון הרגש הפגיע, הראשוני. קודם כל נשאל אותו על הסיבות שבגללן הוא מתוסכל. מאחר והוא מרגיש שהוא במקום בטוח, ושמבינים אותו, בהדרגה רגשות נוספים יורשו להראות את עצמם. כנראה שהאורח הראשון יהיה כעס.
וכאן שוב נעשה את אותו הדבר. לא נגיד לו שהוא בעצם עצוב, בטח לא נגיד שהוא מרגיש דחוי, או חסר ערך. בנוסף, לא נזכה אותו במדליה על החיבור הרגשי: "כל כך מרגש אותי שאתה נפתח אלי ומתחבר לעצמך". כי לפני שנגמור את המשפט הוא כבר יגלוש למדור הספורט בטלפון.
עדיף בהרבה לעשות ולידציה לרגש שאליו הוא כן מחובר: "הגיוני שאתה כועס, גם אני הייתי כועס/ת אם דבר כזה היה קורה לי...."
אבל הקול שלכם (ולא המילים) צריך להתחיל לספר סיפור אחר, רך יותר, בשלב הזה. בקול שלכם אתם מעבירים את המסר שאתם מבינים שהוא בעצם עצוב. וכשהוא עונה, אפשר לראות מה קרה לטון שלו: הוא עדיין נשמע כועס? או שאולי כבר התגנב עצב למוסיקה של הדברים, או להבעת הפנים שלו? אם זה המצב, אפשר להגיד מאוד בזהירות, משהו כמו: "אתה יודע, בעיני זה גם קצת עצוב, מה שקרה".
שימו לב, לא אמרנו "אפשר לראות שאתה עצוב."
אם תצליחו לדייק, ולעשות את זה נכון, יש סיכוי שהתגובה שלו תהיה: "כן, זה באמת קצת עצוב ש....". זה האות מבחינתכם. אמנם הוא לא אמר "אני עצוב", אבל אפשר לקחת כבר את הסיכון ולהגיד: "כן, אפשר להבין שעצוב לך על...", או "מי לא היה עצוב אם....".
זה רגע שברירי, חשוב לא להשמע נלהבים או דרמטיים מדי, או חס וחלילה לדמוע. כל רגש חזק שאתם תפגינו, יבהיל אותו ויחזיר אותו לקונכיה. אל תשכחו שאתם עומדים מול גבר בגברים, שנושא על כתפיו יותר ממאה שנות גבריות עברית ציונית, וגם את אבא שלו, שהשתתף באנטבה, ואת אחיו הבכור שהפציץ את הכור בעיראק.
ועכשיו לשאלת בונוס: מהו הרגש השלילי המועדף על האשה הישראלית?