ד"ר שירי רז מרץ 2026 רבים מהורים מספרים על חוויה מבלבלת: הם מצליחים להחזיק את אחר הצהריים עם הילדים בכוחות עצמם, אבל דווקא ברגע שבו בן הזוג נכנס הביתה, משהו משתנה. במקום הקלה מגיעה עייפות פתאומית, הסבלנות מתקצרת, והאווירה בבית נעשית מתוחה יותר. התופעה הזו אינה מקרית. היא קשורה לאופן שבו אנחנו מנהלים את המשאבים הנפשיים שלנו, וגם לאופן שבו נוכחות של אדם נוסף משנה את תחושת האחריות שלנו. רגע מוכר לרבים מהורים “לפעמים יש לי יותר סבלנות לילדים כשהוא עוד בעבודה,” אמרה לי פעם אם לשלו

ד"ר שירי רז מרץ 2026 הרבה משברים זוגיים אינם מתחילים מבגידה או מריב גדול, אלא ממשהו שקט בהרבה: חלוקה לא שוויונית של האחריות לחיים עצמם. עם השנים אחד מבני הזוג מתחיל להחזיק יותר ויותר. הוא מתכנן, מארגן, זוכר, דואג ומנהל. השני מסתגל למערכת שכבר פועלת היטב ונכנס פחות ופחות לתוכה. לאט נוצרת דינמיקה לא מודעת: אחד נמצא בתפקוד־יתר והשני בתפקוד־חסר.ומה שנראה מבחוץ כהבדל באופי או ביעילות, מתגלה לעיתים קרובות כמנגנון עמוק של ויסות חרדה בתוך הזוגיות. איך נוצרת חלוקת התפקידים הזו לעיתים

ד"ר שירי רז מרץ 2026 אהבה היא מרכיב מרכזי בזוגיות, אבל היא לא היחידה שמחזיקה קשר לאורך זמן. יש מרכיב נוסף, פחות מדובר אך חיוני לא פחות: הערכה. כאשר היכולת להעריך את בן הזוג נשחקת, משהו עמוק בתחושת הקרבה נפגע. המשיכה דועכת, הביטחון מתערער, והשיחות הופכות טעונות יותר. לא מעט זוגות שמגיעים לטיפול מתארים בדיוק את התחושה הזאת – אהבה עדיין קיימת, אבל ההערכה כבר איננה מובנת מאליה. הרגע שבו מבינים שמשהו חסר היא יושבת מולי במבוכה, ובן זוגה לצידה שקט ומכווץ מעט בכורסה. אחרי רגע של היסו